<h1>שו"ת הרשב"ש סימן ק"כ</h1>
<h2>דף יא:</h2>
עוד שאלת. בודק שבדק בהמה ואמר טריפה והלך לביתו, ובא אחר ובדקה ולא מצא שם סירכא, אם היא אסורה או לאו. תשובה. עד אחד נאמן הוא באיסורין, כדאיתא בפ"ק דגיטין [ב' ע"ב] ובפרק הניזקין (נ"ד ע"ב) ובפרק האשה רבה [יבמות פ"ח ע"א] ובפרק האומר בקדושין [ס"ה ע"ב] ובכריתות בפרק אמר לו [י"א ע"ב], ולמדו זה מדכתיב ושחט בן הבקר וזבחת מבקרך, וכן בירושלמי במסכת כלאים אמרו שאם אי אתה אומר כן אין לך מתאכסן אצל חבירו, וכן פרש"י ז"ל בפרק האשה רבה [יבמות פ"ח ע"א]. ויש אומרים מדכתיב [ויקרא ט"ו] וספרה לה לעצמה, אלמא עד אחד נאמן בכל איסורין ק"ו מאשה, כן כתב הרמב"ן ז"ל בחדושיו בפ"ק דחולין, וכתב מזה בפ"ק דגיטין. וכן האריך הרשב"א ז"ל בחדושיו בפ' האשה, וכתב הרא"ש ז"ל בפרק הניזקין שאם להתיר הוא נאמן כ"ש לאסור, וכן כתב אדוני אבי מורנו הרשב"ץ ז"ל בהלכות בדיקה שלו שהוא ספר יבין שמועה. ומיהו דוקא בלא הכחשה אבל בהכחשה אינו נאמן. ובנדון הזה, אלו אמר הבודק שלא כסדרן היתה, ואחר מכחישו ואומר כסדרן היתה, היינו מעמידין בהמה על חזקתה ונשחטה בחזקת היתר עומדת, וכן כתב אדוני אבי מורנו הרשב"ץ ז"ל בתשובה לחכם ר' מיימון נגאר נ"ע ובהלכות בדיקה שלו. אבל כיון שהבודק אמר טרפה ושהסרכא היתה לשומן הלב והריאה היתה לשומן הלב והריאה היתה בגוף הבהמה והכניס אחר את ידו ולא מצא סרכא, אין כאן הכחשה, שזה האחרון לא היה יודע בשעת בדיקת הראשון אם היתה שם סרכא או לא, ומה שהכניס אח"כ את ידו ולא מצאה אנו אומרים שמא עם סלוק ידו נחתכה הסרכא, דומה למה שאמרו בפ"ק דנידה [ג' ע"ב] גבי קופה שנשתמשו בה טהרות בזוית זו ונמצא בה שרץ בזוית אחרת אימא עם סלוק ידו נפל, ובפרק תינוקת [שם ס"ח ע"ב] נמי אמרו לו לר' יהודה אלמלא ידיה בעיניה כל בין השמשות יפה אתה אומר עכשו שמא עם סלוק ידיה ראתה. אלמא כל היכא דאית לן למיתלי שמא עם סלוק ידיה אירע דבר המתיר או דבר האוסר תלינן. ואע"פ שלמדו ממה שכתבו בשם מר בר יעקב ז"ל להגביה הסרכא ואם באותה הגבהה נחתכה כשרה, ובנדון הזה ג"כ כשהוציא זה ידו נתנענעה הבהמה ונחתכה הסרכא, אין להכשירה מפני כך, שאחר שהבודק הראשון עשה מה שראוי לעשות ולא נחתכה ואסרה, שוב אין לו להכשירה מטעם זה. שאם כן, בא ונאמר שזה הראשון הגביהה ולא נפסקה נביא אחר להגביהה, ואם לא נפסקה נביא אחר אין לדבר סוף, וכשם שאין אתה מצריך לה מאה ולא אלף ולא רבותיים כך אין אתה מצריך לה שנים אלא שכיון שהוציא הראשון ידו אחר שעשה מה שראוי לעשות ואסרה אין למעבד טצדקי להתירה. כך נראה לי.
